מאדי אחמד נ' אשקר מרקט בע"מ

החלטה

1.ביום 16/7/13 הגיש התובע בקשה לתיקון טעות סופר (להלן:"הבקשה") שנפלה, לטענתו, בפסק הדין שניתן על ידינו ביום 7/2/13 (להלן:"פסק הדין").

הטעות שאת תיקונה ביקש התובע היתה - השמטת הוספת הפרשי ריבית והצמדה לרכיבי התביעה בהם חייבנו את הנתבעת (סעיף 15 לפסק הדין).

2.ביום 21/7/13 הגישה הנתבעת תגובתה לבקשה כאשר במסגרת תגובה זו הבהירה מדוע יש לדחות את הבקשה, אשר אינה עונה על תנאי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 ואשר הוגשה מבלי שהתובע ביקש כי תינתן לו ארכה להגישה.

3.ביום 29/7/13 הגיב התובע לתגובת הנתבעת וביקש להאריך את המועד להגשת הבקשה, תוך שהוא מפרט את השתלשלות העניינים מאז ניתן פסק הדין ועד המועד בו שם לב לטעות שנפלה בפסק הדין. השתלשלות עניינים , הקשורה לבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישה הנתבעת.

4.דיון והכרעה

סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, שהוא הרלוונטי לענייננו, קובע כי:

(א)מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב)בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

(ג)תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

(ד)החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת.

במקרה שלפנינו, אכן נפלה טעות בפסק הדין, עת הושמט, השמטה מקרית, נושא הפרשי הריבית וההצמדה מכל הרכיבים המפורטים בסעיף 15 לפסק הדין, אולם מאחר וענין הטעות עלה רק במסגרת בקשת התובע, אשר אין חולק כי הוגשה זמן רב לאחר חלוף 21 הימים הקובעים בחוק, במסגרתם רשאי בית הדין לתקן את הטעות בהחלטה מנומקת והואיל והנתבעת מתנגדת לתיקון, שהרי אם היתה מסכימה לו, לא היתה מניעה להורות על התיקון המבוקש - מכח סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט, הרי שהיה על התובע להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשתו ולהצביע על טעם מיוחד אשר יש בו כדי להצדיק את האיחור בהגשת הבקשה.

ולענין זה - במסגרת תגובת התובע לתגובת הנתבעת, אכן ניסה התובע לתקן את אי הגשת בקשת הארכה במצורף לבקשה והסביר את הטעמים בשלהם הגיש בקשתו באיחור.

מדובר, כאמור לעיל, בטעמים הקשורים לבקשות לעיכוב ביצוע שהגישה הנתבעת - בקשות, אשר, לטענת התובע, רק לאחר שניתנה החלטתו האחרונה של בית הדין הארצי בענין, פנה לערוך את חישוב הסכומים שעל הנתבעת לשלם לו ורק אז גילה את דבר הטעות שנפלה בפסק הדין.

להשלמת התמונה יצויין כי בתאריך 18/3/13, הגישה הנתבעת ערעור על פסק הדין.

לאחר ששקלנו בדבר הגענו לכלל מסקנה כי ההתנהלות הקשורה לבקשות לעיכוב ביצוע שהגישה הנתבעת והתגובות שנדרש התובע להגיש במענה לבקשות אלו, אינה מהווה, טעם מיוחד המצדיק העתרות להארכת המועד להגשת הבקשה.

לתובע היה די זמן לקרוא את פסק הדין ולגלות את הטעות שנפלה בסעיף 15 לפסק הדין ומשלא עשה כן ועם כל הצער בדבר, אין מנוס, לדעתנו, אלא לדחות את בקשתו.

5.סוף דבר - הבקשה נדחית.

6.הוצאות הבקשה

למרות שדחינו את הבקשה החלטנו שלא לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת.